Psa'him
Daf 3a
משנה: אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא גֵרְרָה חוּלְדָּה מִבַּיִת לְבַיִת וּמִמָּקוֹם לְמָקוֹם אִם כֵּן מֵחָצֵר לְחָצֵר וּמֵעִיר לְעִיר אֵין לַדָּבָר סוֹף׃
Traduction
On ne craint pas que (pendant l’examen d’un côté), une taupe traîne un fragment de pain d’une chambre à l’autre, ou d’une place à l’autre; sans quoi, cette crainte n’aurait pas de fin, et l’on craindrait qu’elle le déplace d’une cour à l’autre, ou même d’une ville à l’autre.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין חוששין. כשבדק זוית הבית זו ובא לבדוק זוית זו אינו חושש שמא בתוך שבא לבדוק זוית האחרת גיררה חולדה ילמקום הבדוק ויהא צריך לחזור ולבדוק שא''כ שבאת לחוש לכך הרי גם מחצר לחצר יש לומר כך אני בדקתי קודם לחברי ולאחר בדיקתי הביאה חולדה חמץ מחצר חבירי לחצירי וכן מעיר לעיר והרי אין לדבר סוף:
כְּמָה אָֽמְרוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת בַּמַּרְתֵּף וכו'. רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. 3a קוֹלְפוֹ כְמִין גַּם. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. קוֹלְפוֹ כְמִין שְׁנֵי גַּמִּין. הָיָה נָתוּן בְּאֶמְצַע הַבַּיִת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב חוּנָא מַפְשִׁיטוֹ חָלוּק אֶחָד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבַר קַפָּרָא מַפְשִׁיטוֹ שְׂנֵי חֲלָקוֹת. הָיָה עָשׂוּי מַדְרֵיגוֹת מַדְרֵיגוֹת. קוֹלְפוֹ גַּמִּים גַּמִּים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם חִזְקִיָּה. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה הִיא הָעֶלְיוֹנָה הָרוֹאָה אֶת הַפֶּתַח וְאֶת הַקּוֹרָה. שֶׁלּפְנִים מִמֶּנָּה. תַּנֵּי. שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנָּה. הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. מָאן דְּאָמַר. שֶׁלּפְנִים הִימֶּינָּה. כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלְּמַטָּה הִימֶּינָּה. מָאן דָּמַר. שֶׁלְּמַטָּה הִימֶּינָּה. הָא לִפְנִים הִימֶּינָּה לֹא. נִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחֲצִי שׁוּרָה. פְּשִׁיטָה. אוֹתָהּ שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ יֵשׁ לָהּ שֶׁלּפְנִים מִמֶּנָּה וְשֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנָּה. אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ יֵשׁ לָהּ שֶׁלּפְנִים מִמֶּנָּה וְשֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנָּה. הָדָא דְתֵימַר. בִּמְחוֹלְלוֹת. אֲבָל בָּאֲפוּצוֹת מַעֲבִיר עֲלֵיהֶן אֶת [הַנֵּר וְדַיוֹ.] הָדָא אָֽמְרָה שֶׁחָשׁוּ לִנְפִילָה. אָמַר רִבִּי פִינְחָס דָּיָפוֹ. אֲנִי אוֹמֵר. בְּשָׁעָה שֶׁסִּידְרָן הִכְנִיס שָׁם חָמֵץ.
Traduction
on examinera deux rangées de la cave'', est-il dit. Selon R. Houna au nom de Rav, on examine une ligne verticale et une autre horizontale, formant ensemble un G; selon b. Kappara, il faut examiner deux lignes de ce genre. Si les tonneaux sont rangés au milieu de la pièce (de façon que l’accès est facile de toutes parts), il faut, selon R. Houna, étendre pour ainsi dire une toile au-dessus, en examinant une rangée de chaque côté et celle d’au-dessus; selon Bar-Kappara, il faut procéder au double; si les tonneaux sont rangés par degrés (en diminuant jusqu'en haut), il faudra examiner chaque degré par ligne horizontale et verticale en forme de G. R. Jacob b. Aha dit, au nom de Hiskia, ou Simon b. Aba au nom de R. Yohanan: on entend par rangée extérieure celle du sommet qui forme l’angle entre la porte d’entrée et la rangée supérieure parallèle au plafond. On a enseigné que la seconde rangée comprend celle qui est immédiatement au-dessous. Les rabbins avaient supposé que si l’on est d’avis d’examiner la rangée sise plus à l’intérieur, c’est à plus forte raison exigible pour celle qui est au-dessous; mais si l’on doit seulement examiner celle d’au-dessous, la rangée sise plus à l’intérieur n’est pas soumise à l’examen (étant moins sujette à l’apport du pain). Lorsqu’il est arrivé que l’on a touché à une demi-rangée, il est évident qu’il faut alors examiner aussi celle qui est sise plus à l’intérieur et celle d’au-dessous; mais quelle est la règle pour la demi-rangée à laquelle on n’a pas touché? (Faudra-t-il, comme pour la première moitié, examiner aussi en avant et au-dessous, ou non? Question non résolue). – Il est question ici de tonneaux entre lesquels il y a des intervalles vides; mais s’ils se touchent, il suffit d’y passer la lumière (sans les déplacer). Cela prouve que l’on craint qu’il soit tombé du pain dans les creux. -Non, dit R. Pinhas de Joppé; mais l’on craint d’avoir apporté du pain à la cave au moment d’y ranger les tonneaux.
Pnei Moshe non traduit
קולפו כמין גם. לב''ש דקאמרי שתי שורות על פני כל המרתף היינו שורה אחת בזקיפה. לפני הפתח ושורה אחת למעלה בשכיבה כדפרישית במתני' זהו קולף כלומר בודק:
קולפו כמין שני גמי''ן. כלומר שצריך לבדוק עוד ב' שורות אלו מצד המרתף מזה ומצד המרתף מזה תחת הג''ם העליון עד ג''ם שלמטה ממנו וזהו על פני כל המרתף:
היה נתון באמצע הבית. שיש ריוח מכאן ומכאן והשורות מסודרות באמצע ונמצא שצריך לבדוק גם צד הפנימי שבין כותל הבית לבין החביות א''כ לדעתיה דרב הונא דקאמר בנתונות אצל כותל הבית בג''ם העליון סגי והכא שנתונות באמצע הבית מפשיטו חלוק אחד כלומר דבכה''ג שצריך לבדוק כל ג' הצדדין של השורות והיינו צד החיצון וצד הפנימי ולמעלה על גג השורות וכחלוק הזה סביב סביב הוא מפשיטו ובודקו ולדעתיה דבר קפרא דקאמר גם העליון ועוד גם שלמטה הימנו א''כ בנתונות באמצע מפשיטו שני חלוקות אחת שלמעלה והשניה שלמטה הימנו:
היו עשוי מדריגות מדריגות. שאין כל השורות התחתונות ואת שעליהן מסודרות בשוה זו ע''ג זו אלא התחתונה היא רחבה על פני כל המרתף ושלמעלה ממנה היא יותר קצרה וכן כולן עד שמי קורה וכמדריגות הללו:
קולפו גמים גמים. כלומר כל מדרגה בודקו בזקיפה ובשכיבה וקמ''ל דלא תימא במדריגה התחתונה בזקיפה ובשכיבה סגי שסמוכה לפתח ביותר ומפני שלפעמים השמש חפץ ליטול מן אותן שהן למעלה ופתו בידו הלכך צריך לבדוק כל מדרגה ומדרגה גמין גמין:
שורה החיצונה וכו'. דברי ב''ה דמתני' מפרש דקאמרי' ב' שורות החיצונות היינו שורה החיצונה שהיא העליונה הרואה את הפתח ואת השורה שלפנים ממנה והיינו שהן העליונות דקאמרי דתרוויהו עליונות הן:
תני. בתוספתא פ''ק לדברי ב''ה שורה העליונה הרואה את הפתח ואת שלמטה הימנה ותרוייהו חיצונות הן. ולגבי שתחתיהן נקראו עליונות:
הוון בעי מימר. בני הישיבה לפרש דלמ''ד שורה שניה שלפנים הימנה כ''ש את שלמטה הימנה שצריכה בדיקה שהיא יותר סמוכה לו בכניסתו להשתמש ממנה ולדידיה שתי שורות דקאמרי ב''ה היינו לאפוקי מדב''ש דסברי ב' שורות על פני כל המרתף כמין ג''ם ועלה קאמרי ב''ה שא''צ לבדוק למעלה אלא ב' העליונות בלבד ולעולם אף לב''ה אותן שלפני הפתח צריך לבדוק אבל למ''ד דשירה שניה למטה ממנה היא א''כ הא לפנים ממנה לא צריך לבדוק דלא חיישי ב''ה אלא לאותן שתים החיצונות הרואות את הפתח בלבד:
נשתמש בחצי שורה. שידוע לו שבכל פעם היה משתמש בחצי שורה זו של ימין או של שמאל. אם כן פשיטא היא שלאותה חצי שורה צריך הוא לבדוק את השניה לפנים ממנה להאי מ''ד ואת שלמטה ממנה להאי מ''ד אלא אותה חצי שורה שלא נשתמש בה מהו יש לה שלפנים ממנה למר ושלמטה ממנו למר דשמא נשתמש בה לפעמים ואינו זכור או דילמא דלא חיישינן לה כלל ולא איפשיטא הבעיא:
דתימר במחוללות. אשתי שורות דמתני' קאי דוקא במחוללות שיש חלל ביניהן ואינם תכופות ודבוקות וצריך לבדוק יפה יפה שמא יש חמץ בתוך החלל אבל באפוצות שהן דחוקות ודבוקות זו לזו מעביר עליהן את הנר ודיו כלומר בהבטה אחת בעלמא סגי:
הדא אמרה שחשו לנפילה. לימא דש''מ ממתני' שחששו לנפילת חמץ מאליו מדצריך לבדיקת המרתף כל כך כמו בחדר שמכניסין בו חמץ:
א''ר פנחס דיפי דלא היא. דלא שמעי' מינה דחיישינן לנפילה אלא טעמא דבדיקת מרתף לפי שאני אומר דשמא בשעה שסידרן להחביות הכניס שם חמץ לאכיל:
Psa'him
Daf 3b
משנה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בּוֹדְקִין אוֹר אַרְבָּעָה עָשָׂר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּשַׁחֲרִית וּבִשְׁעַת הַבִּעוּר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא בָדַק אוֹר אַרְבָּעָה עָשָׂר יִבְדּוֹק בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. אִם לֹא בָדַק בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יִבְדּוֹק בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד. לֹא בָדַק בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד יִבְדּוֹק לְאַחַר הַמּוֹעֵד. וּמַה שֶּׁהוּא מְשַׁייֵר יַנִּיחֶנּוּ בְצִינְעָא כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא צָרִיךְ בְּדִיקָה אַחֲרָיו׃
Traduction
R. Juda dit: on examine, la veille au soir du 14 Nissan, le 14 au matin et au moment de la disparition finale; selon les autres sages, on ne procédera qu’à un examen, à l’un de ces moments, soit la veille au soir, soit le jour du 14, soit – en cas d’oubli – pendant la fête même de Pâques, soit au besoin après la fête (afin de ne pas mêler au pain qui sera permis l’ancien qui est interdit). Ce que l’on trouvera alors devra être mis de côté avec soin pour être brûlé, afin d’éviter un nouvel examen.
Pnei Moshe non traduit
מתני' רבי יהודה אומר בודקין אור ארבעה עשר וכו'. בגמרא מסיק אליבא דרבי יהודה דה''ק באחד מג' פרקים הללו בלבד בודקין ולאחר מכאן אם לא בדק שוב אינו בודק:
יבדוק בתוך המועד. בתוך ימי הפסח:
לאחר המועד. לאחר הפסח כדי שלא יתערב לו חמץ שעבר עליו הפסח שאסור בהנאה. ואית דמפרשי בתוך המועד בשעה ששית שהיא מועד הביעור לאחר המועד עד שתחשך. וטעמיה דר' יהודה דס''ל לאחר זמן איסורו של חמץ לא יבדוק דילמא אתי למיכל מיניה וחכמים ס''ל דמכיון שכל עצמו מחזר עליו לשרפו לא חיישינן דילמא אתי למיכל מיניה. והלכה כחכמים:
ומה שמשייר וכו'. קאמר בגמרא דשמא תטול חולדה בפנינו ויהא צריך בדיקה פעם שנייה לאותו הבית:
הלכה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה פְעָמִים שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה לֹא יֵ‍ֽרָאֶ֥ה לְךָ֛ שְׂאוֹר. וְהָֽכְתִיב תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאוֹר מִבָּֽתֵּיכֶ֑ם. בַּעֲשֵׂה הוּא. וְהָא כְתִיב שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאוֹר לֹ֥א יִמָּצֵא֭ בְּבָֽתֵּיכֶ֑ם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִכֵּוָן שֶׁזֶּה צָרִיךְ לָזֶה וְזֶה צָרִיךְ לָזֶה כְּמִי שֶׁכּוּלָּן אֶחָד. לֹא יֵ‍ֽרָאֶ֨ה לְךָ֜. הָיִיתִי אוֹמֵר. הִפְקִיד אֶצְלוֹ יְהֵא מוּתָּר. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹ֥א יִמָּצֵא֭ בְּבָֽתֵּיכֶ֑ם. אִי לֹ֥א יִמָּצֵא֭ בְּבָֽתֵּיכֶ֑ם הָיִיתִי אוֹמֵר. יִיחַד לֹו בָיִת יְהֵא אָסוּר. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יֵ‍ֽרָאֶ֨ה לְךָ֜. הָא כֵיצַד. הִפְקִיד אֶצְלוֹ אָסוּר. יִיחַד לוֹ בָיִת מוּתָּר.
Traduction
R. Yohanan dit: R. Juda prescrit d’examiner trois fois, parce que la Bible exprime 3 fois la défense de ne pas laisser subsister de levain (Ex 13, 7) et (Dt 16, 4). -Mais n’est-il pas dit aussi (Ex 12, 5): vous débarrasserez le levain de vos maisons (n’est-ce pas un 4e précepte à ce sujet)? On n’en tient pas compte, parce que c’est un précepte affirmatif. Mais, n’est-il pas dit (d’une façon négative) que, pendant sept jours, il ne soit point trouvé de levain dans vos maisons (ib. 19)? -C’est que, répond R. Yossé, comme il y a une corrélation intime entre ces deux sortes de défenses, dépendant l’une de l’autre, elles forment en réalité une seule. Or, par l’expression isolée qu’il n’apparaisse pas à toi (12, 17), on aurait pu supposer qu’un dépôt (païen) de levain confié chez toi pourra être conservé (13)Casuistique de Ben-Ephraïm, section 1, n° 37.; c’est pourquoi l’autre expression, qu’il ne soit point trouvé de levain dans vos maisons (12, 19), le défend formellement. D’autre part, s’il y avait seulement cette dernière expression, on eût pu croire qu’il est interdit d’abandonner à cet effet au païen un emplacement quelconque de la maison, hors de la vue; c’est pourquoi il est dit (plus haut): à toi; et par conséquent il est défendu de conserver le dépôt de levain que voudrait faire un païen (dont on est responsable), mais il est permis de lui abandonner un coin hors de la vue.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כנגד ג' פעמים שכתוב בתורה וכו'. כלומר ג' פעמים כתוב בתורה לא יראה לך תרי בפ' בא לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור וחד בפ' ראה ולא יראה לך שאור וכנגד אותן ג' ס''ל לר' יהודה שצריך ג' פעמי' לבדוק ולקמן מקשי על הא דר' יוחנן ומסיק דר' יהודה נמי לא בעי ג' פעמים בדוקא אלא באחד מג' פרקים הללו קאמר ומכאן ואילך לא:
והכתיב תשביתו וגו'. ולרבי יוחנן ליבעי רבי יהודה ד' בדיקות ומשני האי בעשה הוא ולא קחשיב אלא כנגד הלאוין:
מכיון שזה צריך לזה וכו'. כלו' מכיון דלא יראה לך ולא ימצא בבתיכם תרוייהו צריכי ללמד זה על זה כדמסיים ואזיל לקמיה כחד קרא חשיב דאלו נאמר לא יראה לך לחוד הייתי אומר אם הפקיד הנכרי חמץ אצלו מותר דלך כתיב ת''ל לא ימצא בבתיכם והרי הוא בבתיכם. ואי מלא ימצא בבתיכם הייתי אומר אפילו יחד לו בית להנכרי להניח חמצו שם יהא אסור דסוף סוף בבתיכם הוא ת''ל לא יראה לך שלך אי אתה רואה ולא של אחרים הא כיצד הפקיד וכו' דהכי תני בתוספתא פ''ב הפקידו אצלו אסור ומיירי שקיבל עליו אחריות והרי הוא כשלך ואם יחד לו בית מותר דכשיחד לו בית מסתמא לא מקבל עליו אחריות אלא אומר לו הרי הבית לפניך תניחו בחדר או בזוית זו הלכך אינו עובר עליו:
הלכה: אֵין חוֹשְׁשִׁין כול'. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. הָכֵין צוֹרְכָה מַתְנֵי. מֵעִיר לְעִיר וּמֵחָצֵר לְחָצֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּמִבַּיִת לְבַיִת. אִם חוֹשֵׁשׁ אַתְּ מֵעִיר לְעִיר אַתְּ חוֹשֵׁשׁ מֵחָצֵר לְחָצֵר. אִם חוֹשֵׁשׁ אַתְּ מֵחָצֵר לְחָצֵר חוֹשֵׁשׁ אַתְּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אִם חוֹשֵׁשׁ אַתְּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אַתְּ חוֹשֵׁשׁ מִבַּיִת לְבַיִת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אֲפִילוּ כְמַתְנִיתָא אַתְיָא הִיא. אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא גֵרְרָה חוּלְדָּה מִבַּיִת לְבַיִת וּמִמָּקוֹם לְמָקוֹם אִם כֵּן מֵחָצֵר לְחָצֵר וּמֵעִיר לְעִיר אֵין לַדָּבָר סוֹף׃ שֶׁאִם מִבַּיִת לְבַיִת אֵי אַתָּה חוֹשֵׁשׁ אַתְּ לֹא כָל שֶׁכֵּן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אִם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אֵי אַתְּ חוֹשֵׁשׁ לֹא כָל שֶׁכֵּן מֵחָצֵר לְחָצֵר. אִם מֵחָצֵר לְחָצֵר אֵי אַתְּ חוֹשֵׁשׁ לֹא כָל שֶׁכֵּן מֵעִיר לְעִיר. 3b יְכוֹלִין הֵן כָּל יִשְׂרָאֵל לִבָדוֹק חָמֵיצָן כְּאַחַת.
Traduction
Selon R. Yona, il faut rectifier ainsi l’énoncé de la Mishna: d’une ville à l’autre, ou d’une cour à l’autre, ou d’un emplacement à l’autre, ou d’une pièce de la maison à l’autre (en commençant par l’endroit le plus éloigné); car si l’on éprouvait cette crainte entre une ville et l’autre, elle existerait à plus forte raison à l’égard de deux cours distinctes, ou de deux emplacements divers, et encore bien plus pour deux chambres d’une même maison. Selon R. Yossé, on peut conserver l’ordre de la version adoptée par la Mishna: ''on ne craint pas qu’une taupe traîne un fragment de pain d’une chambre à l’autre, ou d’une place à l’autre; sans quoi, il y aurait lieu de craindre qu’elle le déplace d’une cour à l’autre, ou même d’une autre ville, ce qui n’aurait pas de fin''. Or, si l’on ne craint pas ce déplacement d’une chambre à l’autre, à plus forte raison on ne le craint pas d’une place à l’autre; et si on ne le craint pas en ce dernier cas, il en sera à plus forte raison de même d’une cour à une autre, et encore bien davantage d’une ville à une autre; car, pourrait-on exiger que tout Israël procède à l’examen juste au même moment? L’on n’éprouve donc pas cette crainte.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' יונה הכין צריך למיתנייה מעיר לעיר וכו'. ר' יונה קשיא ליה לישנא דמתניתין שלא על הסדר נשנה דהא מדקתני מבית לבית וממקום למקום ע''כ דה''ק וממקום למקום בחצר דאי על הבית קאי איפכא הו''ל למיתני אין חוששין ממקום למקום בבית ומבית לבית וכו' וקס''ד נמי דר' יונה דמה דאשמעינן התנא דאין חוששין היינו לשמא הביאה החולדה מבית או ממקום אחר לכאן אחר שכבר בדק כאן ואי הכי כל סדר הלשון מסורס הוא שהרי מתחילה מביאה מעיר אחרת לזו העיר ואח''כ מחצר לחצר וממקום למקום בחצר ואח''כ מבית לבית והיינו דקשיא ליה דהכין היה צורכה למיתני אין חוששין שמא גיררה חולדה מעיר לעיר וכו' וכדמפרש ואזיל שהרי אם את חושש מעיר לעיר וכו' ואין לדבר סוף:
אמר ר' יוסי. דלא היא דא''צ להפוך סדר הלשון אלא אפי' כסדר שנשנה במתני' אתיא היא שפיר כדמסיק ואזיל:
אין חוששין וכו'. כלומר ועיקר פירושא דמתני' בענין החשש לא כדס''ד דר' יונה דהחשש מבית האחרת לבית זו וכן כולן דאי הכי הוה קשיא כדאקשי ר' יונה אלא דה''ק אין חוששין שמא גררה חולדה מבית זה שמכניסין בו חמץ וצריך בדיקה לבית אחר שאין מכניסין בו חמץ ויהא ג''כ צריך בדיקה. וכן ממקום למקום בחצר דא''כ מחצר ולחצר וכו' ואין לדבר סוף והיינו דקאמר אפי' כמתני' אתיא היא דהשתא לישנא דמתניתין על הסדר נשנה:
שאם מבית לבית אי אתה חושש וכו'. זהו אסוקי לטעמא דמילתא וכלומר שהרי אם באת לחוש לכך א''כ ניחוש גם כן שמא הביאה חולדה מבית חבירו שלא בדק לבית זה ויהא צריך בדיקה אחרת וכן ממקום למקום כו' אבל השתא שאין לחשוש שמא הביאה מבית זה לבית אחר אין אנו חוששין ג''כ שמא הביאה מבית שאינו בדוק לבית זה לשיהא צריך בדיקה אחרת וכשאי את חושש מבית לבית כ''ש שאי את חושש ממקום למקום וכו':
יכולין הן כל ישראל לבדוק חמצן כאחת. בתמיה וזהו עיקר טעמא למאי דמסיק וכדאמרן שהרי ודאי א''א לכל ישראל לבדוק חמצן בבת אחת ואם היינו חוששין מבית זה לבית אחר היינו חוששין ג''כ שמא הביאה מבית שאינו בדוק לבית הבדוק והיה צריך בדיקה אחרת ואין לדבר סוף:
מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. בּוֹדְקִין אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר. וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּשַׁחֲרִית. וּבִשְׁעַת הַבִּעוּר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אִם לֹא בָדַק אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר יִבְדּוֹק בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. צָרִיךְ לִבְדּוֹק שְׁלֹשָׁה פְעָמִים. מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַן בִּעוּרוֹ אַתְּ אָמַר. צָרִיךְ לִבְדּוֹק שְׁלשָׁה פְעָמִים. בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעַ זְמַן בִּעוּרוֹ לֹא כָל שֶׁכֵּן. (לֹא צוֹרְכָה דְלֹא. לֹא בָדַק בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יִבְדּוֹק בְּמוֹעֵד. צָרִיךְ לִבְדּוֹק שְׁלשָׁה פְעָמִים. מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַן בִּעוּרוֹ אַתְּ אָמַר. צָרִיךְ לִבְדּוֹק שְׁלשָׁה פְעָמִים. בְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעַ זְמַן בִּעוּרוֹ לֹא כָל שֶׁכֵּן.) לֹא צוֹרְכָה דְלֹא. אִם לֹא בָדַק בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד יִבְדּוֹק לְאַחַר הַמּוֹעֵד.
Traduction
Il semble (d’après cette explication) que R. Juda se contredit lui-même, puisque dans la Mishna il dit: ''on examine la veille au soir du 14, le matin de ce jour et au moment du débarras final; selon les autres sages, si l’on n’a pas procédé à l’examen le soir, on le fera le matin, et, à défaut pendant la fête, ou même après''. Pourquoi donc R. Juda n’admettrait-il pas le triple examen à cette époque tardive? Car si l’on est tenu d’y procéder trois fois avant la limite finale, il devrait en être à plus forte raison de même au moment de la limite finale? C’est qu’en effet R. Juda n’exige pas un triple examen, et il s’oppose seulement à l’avis des autres sages, qui prescrivent d’examiner au besoin après la fête de Pâques, si ce n’était pas déjà fait, tandis qu’il ne le prescrit plus après la cessation de l’interdit.
Pnei Moshe non traduit
מחלפה שיטתיה דרבי יהודה דתני וכו'. כלומר לרבי יוחנן דמפרש טעמא דרבי יהודה כנגד ג''פ שבתורה וג' בדיקות בדוקא קאמר א''כ קשיא דרבי יהודה גופיה דידיה אדידיה להא דקתני בודקין אור י''ד וכו' וחכמים אומרים וכו' ומדקאמרי חכמים לא בדק אור ארבעה עשר וכו' לא בדק בתוך המועד וכו' ש''מ דרבי יהודה לית לי' לבדיקה משעת ביעור ואילך והשתא קשיא כדמסיים ואזיל:
צריך לבדוק ג' פעמים. כלומר לדידך דקאמרת דלר' יהודה צריך ג''פ בדוקא שיש להן רמז מן התורה וא''כ ק''ו מה אם בשעה שלא הגיע זמן ביעורו והיינו אור י''ד ושחרית י''ד אתה אומר צריך לבדוק ג''פ דקחשיב להו בהדי שעת הביעור כי היכי דליהוי ג' בדיקות בשעה שהגיע זמן ביעורו לכ''ש דליבעי ג' בדיקות ואמאי פליג רבי יהודה אדברי חכמים דלדידיה פשיטא הוא שאם לא בדק מקודם יבדוק בשעת הביעור ובתוך המועד ולאחר המועד כי היכי דלקיים ג' בדיקות:
לא צורכה דלא אם לא בדק וכו'. סיומא דהקושיא היא כלומר אלא ודאי דלר' יהודה נמי לא בעי ג' בדיקות בדוקא אלא בחד מג' פרקים הללו סגי ומה דפליג אחכמים לא פליג אלא אאם לא בדק בתוך המועד דקאמרי חכמים יבדוק לאחר המועד ורבי יהודה סבירא ליה שאם לא בדק קודם זמן איסורו שוב לא יבדוק כלל כדפרישית במתני' דגזיר דילמא בהדי דקא בדיק אתי למיכל מיניה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source